<h1>ספר הנייר הלכ' פדיון הבן</h1>
<h2>דף מו.</h2>
האשה שנשאת תוך ג' חדשים ממיתת בעלה וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. כהן שמת והניח בן חלל, מת האב תוך ל' יום חייב לפדות עצמו, מת האב לאחר ל' יום אינו חייב לפדות עצמו שהרי זכה האב בפדיונו. הפודה בנו תוך ל' יום או יום ל' אינו פדוי. וכל הקודם לזכות בבכור זכה בפדיונו. מי שכתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו אבל בנו אינו פדוי עד שיאמר לו הילך זה בפדיון בני. מי שנתן פדיון בנו לארבעה או ה' כהנים או לכהן אחד בארבעה או חמשה פעמים בנו פדוי. בת ישראל בתולה דאיעברא [מגוי] או מעבד וילדה זכר אותו הבן חייב לפדות עצמו. בכל פודין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות וכלים ואפי' במתנה ע"מ להחזיר.
<h2>דף מז.</h2>
ובר ישראל דנסיב כהנתא או לויה פטור למיפרקה דהלכתא כרב אדא בר אהבה [בכורות מ"ז ע"א] דאמר לויה שבכרה פטורה מן הבכור שנ' [שמות י"ג] פטר רחם בישראל וכהנת ולויה לא וכן הלכה. והיכא דקבליה כהן ה' סלעים בשומי' אעפ"י דלא שוי בנו פדוי כי הא דרב כהנא [קידושין ח' ע"א] פריק בסודרא אמר לדידי שוי' ה' סלעים וש"מ דכל היכא דקבליה כהן בה' סלעים בנו פדוי וכן הלכה. והיכא דמפלא איתתא בזמנא קמייתא או שפיר מלא מים או דם או שקצים ורמשים והמפלת והדר מיעברא וילדה בר קיימא ההוא בתראה פטור מלמיפרקיה ולעניין בכירותא שקיל פי שנים וכן יוצא. והלכה כר' יוחנן דאמר [בכורות מ"ו ע"ב] היכא דנפק פדחתו טנפלא בלע"ז הרי הוא כילוד ואע"ג דהדר על ונפק אחרינא קודם לכן ההוא דנפק פדחת דיליה ברישא הוי בכור לנחלה ליטול פי שנים והוי בכור לכהן לפדות וכן הלכה.
<h2>דף מז:</h2>
האשה שנשאת תוך ג' חדשים ממיתת בעלה וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. כהן שמת והניח בן חלל, מת האב תוך ל' יום חייב לפדות עצמו, מת האב לאחר ל' יום אינו חייב לפדות עצמו שהרי זכה האב בפדיונו. הפודה בנו תוך ל' יום או יום ל' אינו פדוי. וכל הקודם לזכות בבכור זכה בפדיונו. מי שכתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו אבל בנו אינו פדוי עד שיאמר לו הילך זה בפדיון בני. מי שנתן פדיון בנו לארבעה או ה' כהנים או לכהן אחד בארבעה או חמשה פעמים בנו פדוי. בת ישראל בתולה דאיעברא [מגוי] או מעבד וילדה זכר אותו הבן חייב לפדות עצמו. בכל פודין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות וכלים ואפי' במתנה ע"מ להחזיר.
<h2>דף מט.</h2>
וסדר הפדיון כך הוא. הכהן יקח הבכור בעריסתו כמו שנוטל את שלו, ואבי הבן יקח ה' סלעים שהם כה"ד בכסף או במטלטלין וישים לפניו, או דבר מועט ובלבד שיתרצה בו הכהן ואפילו יחזיר לו בעל מנת. ובעוד הבכור ביד הכהן יברך אבי הבן אפילו ביחידי שאין שם [עשרה] ויברך בא"י אלהי' מ"ה אקב"ו לפדות את הבכור, ב"א יי' אלמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ונוטל הנער מיד הכהן, והכהן יקח הפדיון שמסר לו. ואם אין הנער בעיר יכול לפדותו ומברך ברכות שכתבתי.
וכל בכור אדם בבניך תפדה [שמות י"ג]. מכאן אמרו כדמיתייליד ליה לבר ישראל ברא מאיתתא דלא ילדה כלל, אע"ג דאית ליה כמה בני מאיתתא אחרינא, מחייב למפרקיה כי מלו ליה תלתין יומין בחמש איסתירי דאינון עשרין ותמניא זוזי, דכתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חדש תפדה, והיכא דאית ליה עשרה בוכרי מעשר נשי חייב למיפרקינהו לעשרה שנ' וכל בכור בבניך תפדה, וכתיב [שם] ערכך כסף חמשת שקלים, ושיערו כל גאוני צרפת שהם עשרים וחמשה דינרים מטבע טורנייש.
והיכא דפריק ליה בגו תלתין יומין אינו פדוי. פדאו תוך שלשים ומת הבן תוך ל' אעפ"י שנתן לכהן ה' סלעים יחזיר, אבל מת לאחר ל' אע"פ שלא נתן יתן. וכהן סומא מותר לפדות הבכור, והיכא דמית אבוה מקמי דליפרקיה, ב"ד חייבין למיפרקיה, א"נ כי גדול איהו פריק נפשיה. והיכא דפריק אבוה מברך תרתי שהחיינו ועל פדיון הבן. ולא שנא כי יהב לחמש סלעים לכהנא חד או לעשרה כהני לא שנא בבת אחת ולא שנא בזה אחר זה יצא, ואפילו שקיל להו כהנא לה' סלעים ומהדר להו ניהליה יצא.
<h2>דף נא.</h2>
האשה שנשאת תוך ג' חדשים ממיתת בעלה וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. כהן שמת והניח בן חלל, מת האב תוך ל' יום חייב לפדות עצמו, מת האב לאחר ל' יום אינו חייב לפדות עצמו שהרי זכה האב בפדיונו. הפודה בנו תוך ל' יום או יום ל' אינו פדוי. וכל הקודם לזכות בבכור זכה בפדיונו. מי שכתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו אבל בנו אינו פדוי עד שיאמר לו הילך זה בפדיון בני. מי שנתן פדיון בנו לארבעה או ה' כהנים או לכהן אחד בארבעה או חמשה פעמים בנו פדוי. בת ישראל בתולה דאיעברא [מגוי] או מעבד וילדה זכר אותו הבן חייב לפדות עצמו. בכל פודין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות וכלים ואפי' במתנה ע"מ להחזיר.
